אתם אבותינו ואימותינו, אחינו ואחיותינו, קרובינו ומכרינו, שנפלתם במסע למימוש חלום עתיק יומין ולהורשת נחלה לבניכם ולבנותיכם, היום אנחנו צאצאיכם ניצבים על הר ציון, זוכרים את גבורתכם, הקרבתכם ומורשתכם.

אתם אחרוני הנפילים ששללו את החיים הגלותיים. הלכתם במדבר בעקבות אבותיכם ואימותיכם הקדמונים וגדול מנהיגיכם הרוחני, אבא מהרי, שניסה לשחזר את יציאת מצרים דרך ים סוף שלושה עשורים וחצי קודם התכנסות הקונגרס הציוני העולמי הראשון בבאזל.

אבותיכם ואימותיכם הטמיעו בכם את אהבת ירושלים, "בשנה הבאה בירושלים" ציוו אתכם שנה אחר שנה בתפילות, בארוחות שבת, בימי אבל ושמחות ובכל הזדמנות. אתם אחרוני הנפילים ניסחתם מחדש את צוואתם ואמרתם: "בשנה הנוכחית בירושלים."

משאירים מאחור מיטלטליכם, שכניכם וארצכם הגלותית, הטוב והרע בה, נוטלים צידת דרך דלה ואוספים את יקירכם, יצאתם באישון לילה בשלהי שנות השבעים דרך סודן ובשנות התשעים דרך אדיס אבבה כדי לממש את חלום הדורות ואת נבואת התקווה של נביאנו ירמיהו בן חלקיהו: "וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם" (פרק לא, פסוק טז). מונחים ברוח הקודש, נותנים מבטחכם בכוהני הדת ומודרכים בטובי בניכם פסעתם בלילות במדבר כבוש שמיר ושית. ביום נחתם בשיפולי אדמה, במערות וביערות לבל יסכלו חורשי רעתכם את חלומכם הגדול.

בדרך ארבו לכם שכירי חרב, אנסים ושודדים. רצחו, אנסו ושדדו אתכם באכזריות שאין לתארה במילים. נפחתם את נשמתכם, המילה ירושלים שגורה בפיכם, מצווים את הנותרים בחיים בשבועת אֶדְרָהּ מחייבת: דאגו שבני ובתי יגיעו לירושלים אהובה ויצפו בשמי באורות ירושלים. אימותינו ואחיותינו הגיבורות והאמיצות, כשאכזר באדם פגע בכבודכן, כבשתן את הבושה, אזרתן כוח, הידקתן את אבנטיכן והמשכתן במסע אל החלום. אבותינו ואחינו האמיצים, כששכירי חרב ברברים כבלו אתכם בשרשראות, חיבלו בגופכם ועקרו את עיניכם, לא נפלה רוחכם ולא התאבלתם על עינכם העקורה כי אם שמחתם שעינכם האחרת נותרה בריאה ושלמה ובאמצעותה תזכו לחזות באורות ירושלים.

במות האב, האם, האח, האחות, הדוד והדודה, טמנתם את יקיריכם בחופזה, התאבלתם באיפוק והמשכתם בעוז במסעכם. שום דבר לא יכול היה לעמוד בדרככם, כי ירושלים בעיניכם עולה על החיים עצמם. הייתם מוכנים להקריב את חייכם ואת כבודכם כדי לממש את החלום הציוני ולהוריש לילדיכם בשנית את נחלתם הקדומה.

אבותינו ואימותינו חדורי אמונה, גיבורים ואמיצים, יזמתם את יציאת אתיופיה. מנהיגיכם הרוחניים, הכוהנים, באותות ובמופתים הובילו אתכם בכוח אמונה אל ירושלים, וטובי בניכם ובנותיכם שמרו והגנו עליכם לאורך הדרך ורוח הקודש חיזקה את רוחכם ונשאה את גופכם.

העולם היהודי שהיה אדיש ורחוק מכם, אם לא לומר שכח אתכם בגלות אתיופיה לאורך שנים, שמע על עומק אמונתכם, על אומץ ליבכם ועל גבורתכם והתעורר מאדישותו. יהודי ארץ ישראל, יהודי העולם ואף עמים זרים, כולם עמדו נפעמים נוכח הנס הגדול, אירוע בסדר גודל של יציאת מצרים, שחוללתם בימינו.

רבים מבנות ובני עמנו בתפוצות העולם ובמדינת ישראל נסחפו אחר החלום שלכם ונרתמו להגשמתו. כל נפש יהודית ביקשה להיות שותפה לשחזור ההיסטוריה ועדה להתגשמות נבואת הגאולה של נביאנו יחזקאל בן בוזי הכהן: "וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם; וְנָתַתִּי לָכֶם, אֶת-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" (פרק יא, פסוק יז).

רבנים ביקשו לתקן עוול היסטורי, פסקו הלכה והכירו ביהדותכם – בכם היהודים האותנטיים השומרים, בלי להוסיף מתורת משה וישראל ובלי לגרוע מאומה ממנה. אנשי צבא, קצינים מיחידות מיוחדות, באו להצטופף בהילת גבורתכם ולסייע בהשלמת מסעכם. הם מספרים גבורתכם כי כל מבצע נועז שביצעו במדינת אויב, בשם הגנת מדינת ישראל, לא דמה בתעוזתו למבצע ההיסטורי שאותו אתם ביצעתם. אפילו אנשי צבא מיומנים, מצוידים בכלי נשק מתוחכמים, מתוקצבים היטב ומגובים בכוח מגן, לא חוללו מבצע היסטורי גדול־ממדים כמו שאתם, אבותינו ואימותינו, ביצעתם. המודיעין המהימן, הנשק החכם, התקציב הנדיב וכוח ההגנה המסור היו האמונה האדוקה בצדקת דרככם ובכיסופיכם לירושלים. אמונה, ציונות וכיסופים הוליכו אתכם באותות ובמופתים אל ירושלים.

אבותינו ואימותינו שנפלו בדרך, כף רגלכם לא זכתה לדרוך על אדמת הקודש, ושפתותיכם לא זכו לנשק את עפרה הקדוש של ירושלים. אתם הקדושים והנשגבים ברוח, עליתם השמיימה והתאחדתם עם ירושלים השמיימית. בזכות אמונתכם, גבורתכם ואומץ ליבכם, אנחנו צאצאיכם מתהלכים היום ברחובות ירושלים בני חורין, בונים אותה ושומרים עליה, נבנים, גדלים בה.

אמונתכם האיתנה, גבורתכם ואומץ ליבכם מעניקים לנו כוח עמידה ומחויבות נצחית לזכור ולשמור את מורשתכם. כל אתגר העומד בדרכנו הוא בטל בשישים בזכות הרף הגבוה של כוח העמידה שהענקתם לנו. אנחנו בניכם ובנותיכם שחזינו במו עינינו בגבורתכם או שמענו על אומץ ליבכם, בזכות השראתכם איננו יודעים ויתור או כניעה מול כל אתגר הניצב בדרכנו. אנחנו בנים ובנות של גיבורים וגיבורות.

אבותינו ואימותינו, אתם במעשי גבורתכם לא רק הבאתם אותנו אל ארץ חפץ, אלא הורשתם לנו אותה בזכות. שום עלייה דתית וציונית, בכלל זה העליות הראשונות שייסדו את המדינה, לא הלכה ברגל תוך חירוף נפש במדבר כמותכם. אתם עליתם באמונתכם ובאהבתכם לציון יותר מכל תנועה ציונית אחרת, אתם עומדים ומעמידים אותנו באותה שורה עם היהודים הקדמונים שיצאו ממצרים. היום אנחנו בניכם ובנותיכם הולכים בראש מורם ברחובות ירושלים, ניצבים בגבולותיה ושומרים עליה.

חשיבות מעשי גבורתכם, אבותינו ואימותינו, חוצה את גבולות קהילתכם. העם היהודי היושב בארצו וגם שוהה בגלויות, שואב השראה מכם. סיפורכם הוא נדבך נוסף בדברי ימיו של העם היהודי כולו, הוא חלק משמעותי בו. ללא הסיפור שלכם, הסיפור של העם היהודי לעולם לא יכול להיות מפואר ושלם.

גדולה מזו משמעות פועלכם, אבותינו ואימותינו, חוצה את גבולות הלאום היהודי. סירובכם להשלים עם החיים הגלותיים, שאיפותיכם להגיע לארץ אבות ואימהות, שבה תוכלו להיות, אתם וצאצאיכם, בני חורין, מפיחים תקווה ומעניקים השראה לפרטים ולקבוצות אנשים, המבקשים להגשים אידאלים וחלומות גדולים.

אנחנו צאצאיכם שזכינו להגשים בזכותכם את החלום הגדול, שיבה לירושלים, נזכור ונשמור את מורשתכם. היום הוקמו מוזיאונים ומרכזים תרבותיים להנציח את זיכרונותיכם ומורשתכם. תפילותיכם, הקסים, מוקלטים ותמונותיכם נאספות בארכיונים, ופועלכם וגבורתכם אבותינו ואימותינו נחקרים ונלמדים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ובעולם. פעולות אלה חיוניות לשימור ולמידה של מורשת אבות ואימהות. אנחנו בניכם ובנותיכם איננו מסתפקים בשימור ובהנצחת העבר, אלא אנחנו פועלים ונפעל לקיים את מורשתכם חיה ובועטת ונהפוך אותה לחלק אינטגרלי מהחיים שלנו בירושלים. נפעל להקמת של מדרשים וכוללים שבהם ילמדו ויוסמכו פרחי קסים, שימשיכו את דרכי האבות והאימהות. אנחנו פועלים ונפעל להעלות על ראש שמחתנו את הערכים הנשגבים שלאורם חינכתם אותנו: אנושיות, קהילתיות, ערבות הדדית, כבוד, ענווה וצניעות. אמונתכם הטרום־תלמודית, תרבותכם המפוארת, מורשת גבורתכם ואומץ ליבכם, הם מגדל אור שמאיר את דרכנו ואת דרך ילדינו. לכן נלך בדרככם, נזכור ונשמור מורשתכם, גבורתכם ואומץ ליבכם בכל דור ודור.