בימה לנפש יוצרת צוהר לתרבות מפוארת

בכספת פרטית, רחוק מישראל ומעיני הציבור, נחבאים ספרים עתיקים עטופים במסתורין. דפיהם כתובים על קלף מעובד, כריכותיהם עשויות עץ, ועל חלקם מופיעים סממנים יהודיים. בתוך

התחפוץ ידידי בוא לבוא עימי לעלייה לרגל? תהיה זו תשובתך אכן ויהיה זה מענך לאו, הנה לך אנוכי מציב מראת מול פניך, פקח נא כוח

חשבתי שאתה משלנו! רגע, חכה, אמר האיש, מחלק המעטפות,  והתקרב אלי, שלח את ידו, חפן את סנטרי בכף ידו, קרב את פניי אל פניו, נעץ

 השיר "מבטה, שתיקתה" מתוך ספר שירים "חסידת ירושלים", כתוב בצורה מרשימה ומעוררת מחשבה. הוא מצטיין ביכולתו להוביל את הקורא למסע פנימי דרך השתיקה והמבט, שמסמלים

נפילת חיילים ישראלים יוצאי אתיופיה, לצד אחיהם לנשק ולשיתפות גורל, היא ביטוי עליון מקודש לחזון ולאהבה של אבותינו להגיע לירושלים ולהגן עליה בכל מחיר. המסע

הידיד: הסופר, סיפורך "חלום בדמי כבוד" עוסק במסע של יהודי אתיופיה אל ישראל. מה הייתה ההשראה שלך לכתוב על נושא זה? הסופר: ההשראה העיקרית שלי

דווקא עכשיו, בדיוק כשתשומת הלב נחלשת, זה הרגע להתאחד ולהצטרף למאמץ איתור והשבה של הילדה לחיק משפחתה.   בלב כל אחד מאיתנו טמון הפוטנציאל ליצור שינוי

אתם אבותינו ואימותינו, אחינו ואחיותינו, קרובינו ומכרינו, שנפלתם במסע למימוש חלום עתיק יומין ולהורשת נחלה לבניכם ולבנותיכם, היום אנחנו צאצאיכם ניצבים על הר ציון, זוכרים

זה היה בצהרי היום, החמה להיטה את עולמה. חברי הצבר לחץ לחיצה מוחצת על דוושת הגז, ומוטלים מנתיב לנתיב ניווטנו בכביש בין עירוני שרוץ רכבים.

הוא עלה לישראל בנערותו, בוגר מספיק לפתח קשר נפשי עמוק לאורחות החיים, המנהגים, ההיסטוריה, הזיכרונות, והחלומות של קהילתו. אך גם  צעיר דיו להתאקלם בדרך המיטבית

נולד באחד הכפרים היפים באתיופיה וולקה, וגדל בבית זמני ובו הוריו למדוהו כי יום אחד ישובו לירושלים. כמיהה לירושלים וחיי ההמתנה עיצבו את זהותו וחלומו,