אתם אבותינו ואימותינו, אחינו ואחיותינו, קרובינו ומכרינו שנפלתם במסע למימוש חלום עתיק יומין ולהורשת נחלה לבניכם ובנותיכם, היום אנחנו צאצאיכם ניצבים על הר ציון זוכרים את גבורתכם, הקרבתכם ומורשתכם

 אתם אחרוני הנפילים ששללתם את החיים הגלותיים, הלכתם במדבר בעקבות אבותיכם ואמותיכם הקדמונים וגדול מנהיגיכם הרוחני, אבא מהרי, שניסה לשחזר את יציאת מצרים דרך ים סוף שלושה עשורים וחצי קודם  התכנסות הקונגרס הציוני העולמי הראשון בבאזל. 

אבותיכם ואמותיכם הטמיעו בכם את אהבת ירושלים, בשנה הבא בירושלים צוו אתכם שנה אחר שנה בתפילות, בארוחות שבת, בימי אבל ושמחות, ובכל הזדמנות. אתם אחרוני הנפילים ניסחתם מחדש את צוותם, ואמרתם: בשנה הנוכחית בירושלים.

משאירים מאחור מטלטליכם, שכניכם וארצכם הגלותית, הטוב והרע בה, נוטלים צידת דרך דלה, ואוספים את יקירכם, יצאתם באישון לילה בשלהי שנות השבעים דרך סודן ובשנות התשעים דרך אדיס אבבה כדי לממש את חלום הדורות ואת נבואת התקווה של נביאנו ירמיהו בן חלקיהו: וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם (פרק לא, פסוק טז). מונחים ברוח הקודש, נותנים מבטחכם בכוהני הדת ומודרכים בטובי בניכם פסעתם בלילות במדבר כבוש שמיר ושית, ביום נחתם בשיפולי אדמה, במערות וביערות לבל יסכלו חורשי רעתכם את חלומכם הגדול. 

בדרך ארבו לכם שכירי חרב, אנסים ושודדים. רצחו, אנסו ושדדו אתכם באכזריות שאין לתארה במילים. נפחתם את נשמתכם, המילה ירושלים שגורה בפיכם, ומצווים את הנותרים בחיים בשבועת אֶדְרָהּ מחייבת: דאגו שבני ובתי יגיעו לירושלים אהובה וצפו בשמי באורות ירושלים. אמותינו ואחיותינו הגיבורות ואמיצות כשאכזר באדם פגע בכבודכן, כבשתן את הבושה, אזרתן כוח, והידקתן את אבנטיכן והמשכתן במסע אל החלום. אבותינו ואחינו האמיצים, כששכירי חרב ברברים כבלו אתכם בשרשראות, חבלו בגופכם ועקרו את עיניכם, לא נפלה רוחכם ולא התאבלתם על עיניכם העקורה כי אם שמחתם שעיניכם האחרת נותרה בריאה ושלמה ובאמצעותה תזכו לחזות באורות ירושלים. 

במות האב, האם, האח, האחות, הדוד והדודה, טמנתם את יקיריכם בחופזה, התאבלתם באיפוק והמשכתם בעוז במסעכם. שום דבר לא יכול היה לעמוד בדרככם, כי ירושלים בעיניכם עולה על החיים עצמם. הייתם מוכנים להקריב את חייכם וכבודכם כדי לממש את החלום הציוני ולהוריש לילדיכם בשנית את נחלתם הקדומה..

מסעכם החלוצי העיר את העולם היהודי

אבותינו ואימותינו חדורי אמונה, גיבורים ואמיצים, יזמתם את יציאת אתיופיה. מנהיגיכם הרוחניים, הכוהנים, באותות ובמופתים הובילו אתכם בכוח אמונה אל ירושלים, וטובי בניכם ובנותיכם שמרו והגנו עליכם לאורך הדרך ורוח הקודש חיזקה את רוחכם ונשא את גופכם.

העולם היהודי שהיה אדיש ורחוק מכם, אם לא לומר שכח אתכם בגלות אתיופיה לאורך שנים, שמע על עומק אמונתכם, אומץ לבכם וגבורתכם והתעורר מאדישותו. יהודי ארץ ישראל, יהודי העולם ואף עמים זרים כולם עמדו נפעמים נוכח הנס הגדול, אירוע בסדר גודל של יציאת מצרים, שחוללתם בימנו.  

רבים מבנות ובני עמנו בתפוצות העולם ובמדינת ישראל נסחפו אחר החלום שלכם ונרתמו להגשמתו. כל נפש יהודית ביקשה להיות שותפה לשחזור היסטוריה ועדה לתגשמות נבואת הגאולה של נביאנו יחזקאל בן בוזי הכהן: וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם; וְנָתַתִּי לָכֶם, אֶת-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל (פרק יא, פסוק יז). 

רבנים ביקשו לתקן עוול היסטורי, פסקו הלכה והכירו ביהדותכם – בכם היהודים האותנטיים השומרים בלי להוסיף מתורת משה וישראל ובלי לגרוע מאומה ממנה. אנשי צבא, קצינים מיחידות מיוחדות, באו להצטופף בהילת גבורתכם ולסייע בהשלמת מסעכם. הם מספרים גבורתכם כי כל מבצע נועז שביצעו במדינת אויב, בשם הגנת מדינת ישראל, לא דמתה בתעוזתה למבצע ההיסטורי שאותו אתם ביצעתם. אפילו אנשי צבא מיומנים, מצוידים בכלי נשק מתוחכמים, מתוקצבים היטב, ומגובים בכוח מגן, לא חוללו מבצע היסטורי גדול ממדים כמו שאתם, אבותינו ואימותינו ביצעתם. המודיעין המהימן, הנשק החכם, התקציב הנדיב וכוח ההגנה המסור היו האמונה האדוקה בצדקת דרככם ובכיסופיכם לירושלים. אמונה, ציונות וכיסופים הוליכו אתכם באותות ובמופתים אל ירושלים.

מורשתכם מאירה דרכינו כמגדל אור

אבותינו ואימותינו שנפלתם בדרך, כף רגלכם לא זכתה לדרוך על אדמת הקודש, ושפתותיכם לא זכו לנשק את עפרה הקדוש של ירושלים. אתם הקדושים והנשגבים ברוח, עליתם שמיימה והתאחדתם עם ירושלים השמימית. בזכות אמונתכם, גבורתכם ואומץ לבכם, אנחנו צאצאיכם מתהלכים היום ברחובות ירושלים בני חורין, בונים אותה ושומרים עליה, נבנים, גדלים בה. 

אמונתכם האיתנה, גבורתכם ואומץ לבכם מעניקים לנו כוח עמידה ומחויבות נצחית לזכור ולשמור את מורשתכם. כל אתגר העומד בדרכינו הוא בטל בשישים בזכות הרף הגבוה של כוח העמידה שהענקתם לנו. אנחנו בניכם ובנותיכם שחזינו במו עיננו את גבורתכם או שמענו על אומץ לבכם, בזכות השראתכם איננו יודעים ויתור או כניעה מול כל אתגר הניצב בדרכינו. אנחנו בנים ובנות של גיבורים וגיבורות. 

אבותינו ואימותינו, אתם במעשי גבורתכם לא רק הבאתם אותנו אל ארץ חפץ, אלא הורשתם לנו אותה בזכות. שום עליה דתית וציונית, בכלל זה העליות הראשונות שייסדו את המדינה, לא הלכה ברגל תוך חירוף נפש במדבר כמותכם. אתם עליתם באמונתכם ואהבתכם לציון יותר מכל תנועה ציונית אחרת, אתם עומדים ומעמידים אותנו באותה שורה עם היהודים הקדמונים שיצאו ממצרים. היום אנחנו בניכם ובנותיכם הולכים בראש מורם ברחובות ירושלים, ניצבים בגבולותיה ושומרים עליה.

חשיבות מעשי גבורתכם, אבותינו ואימותינו, חוצה את גבולות קהילתכם. העם היהודי היושב בארצו וגם השוהה בגלויות, שואב השראה מכם, סיפורכם הוא נדבך נוסף בדברי ימיו של העם היהודי כולו, הוא חלק משמעותי בו. ללא הסיפור שלכם, הסיפור של העם היהודי לעולם לא יכול להיות מפואר ושלם. 

גדולה מזו, משמעות פועלכם, אבותינו ואימותינו חוצה את גבולות הלאום היהודי. סירובכם להשלים עם החיים הגלותיים, שאיפותיכם להגיע לארץ אבות ואימהות, שבה תוכלו להיות, אתם וצאצאיכם, בני חורין, מפיחים תקווה ומעניקים השראה לפרטים ולקבוצות אנשים, המבקשים להגשים אידיאלים וחלומות גדולים. 

נזכור ונשמור מורשתכם ונלך בדרכיכם

אנחנו צאצאיכם שזכינו להגשים בזכותכם את החלום הגדול, שיבה לירושלים, נזכור ונשמור את מורשתכם. היום הוקמו מוזיאונים ומרכזים תרבותיים להנציח את זיכרונותכם ומורשתכם. תפילותיכם, הקסים, מוקלטים ותמונותיכם נאספים בארכיונים, ופועלכם וגבורתכם אבותינו ואימותינו נחקרים ונלמדים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ובעולם. פעולות אלה חיוניות לשימור ולמידה של מורשת אבות ואימהות. אנחנו בניכם ובנותיכם איננו מסתפקים בשימור והנצחת העבר, אלא אנחנו פועלים ונפעל לקיים את מורשתכם חיה ובועטת ונהפוך אותה לחלק אינטגרלי מהחיים שלנו בירושלים. נפעל להקמת של מדרשים וכוללים שבו ילמדו ויוסמכו פרחי קסים, שימשיכו את דרכי אבות ואמהות. אנחנו פועלים ונפעל לעלות על ראש שמחתנו את הערכים הנשגבים שלאורם חינכתם אותנו: אנושיות, קהילתיות, ערבות הדדית, כבוד ענווה וצניעות. אמונתכם הטרום תלמודית, תרבותכם המפוארת, מורשת גבורתכם ואומץ לבכם, הם מגדל אור שמאיר את דרכנו ואת דרך ילדינו. לכן נלך בדרככם, נזכור ונשמור מורשתכם, גבורתכם ואומץ לבכם בכל דור ודור.

המאמר מוקדש לזכרם של אלפיים מבני קהילתנו, ביניהם אמי בלאינש גיטהון, שנפלו בדרכם  לירושלים. יהיה זכרם ברוך!